אני לא רואה שום דבר מקסים בלאפשר כמה שיותר ילדות חסרת אחריות וארוכה כמה שניתן. גם ככה הילדות באופן טבעי מחייבת *איזשהו* חוסר אחריות (פשוט כי הגוף עדיין לא מסוגל טכנית לבצע הכל), אבל למשוך את זה מעל מה שהטבע מחייב? בשביל מה? למי זה טוב?
בסביבות גיל 13-14 הגוף מגיע לבשלות. מכאן שהטבע תכנן זאת שזהו גיל הבגרות האמיתי. זאת דעתי. אולי לא בגרות מושלמת וטוטלית, אבל בהחלט בהחלט כבר לא ילדות חסרת אחריות.
לי יש ילדים בגיל 7 + 10, ואחת השאיפות העומדות לנגד עיניי היא לראות כל הזמן איך אני מצליחה לשתף אותם יותר - ולא פחות - במטלות הבית. לדעתי שותפות ותרומה הן שמביאות לאושר אמיתי. לא חוסר אחריות.
ולגבי כמות הילדים, אולי 19 זה באמת הרבה, אבל למי מאיתנו אין לפחות סבא אחד שהיו לו 12 אחים? אצלי מתוך 4 הסבים/סבתות, במשפחה אחת היו 10 אחים, באחרת 13 אחים, ואילו 2 המשפחות האחרות היו קטנות יותר (נדמה לי משהו כמו 6 אחים).
בקיצור: לפני 90 שנה זה היה נורמלי לגמרי, ואנשים גדלו להיות מאושרים, ומאף אחד לא נגזלה הילדות.
יש כל מיני סיבות שבגללן עושים היום פחות ילדים. גם אני כך ויש לי את סיבותיי. אבל בעיניי יותר טבעי ויותר נכון זה דווקא לעשות הרבה, ויש בזה המון יופי, פשטות ואמת.
|
תוכן התגובה:
|