|
3/3/2011 12:09
|
חני
|
מאת:
|
|
חייבת להודות שהדיון הזה משעשע אותי
|
כותרת:
|
בעיקר כי אני מכירה את המשפחה.
גדלתי בשכונה שלהם.
אז קודם כל שיהיה ברור- מהיכרות אישית- היא מאז ומעולם רצתה הרבה מאוד ילדים! היא מנהלת במקצועה- מה שיכול להסביר את היכולות שלה באשר לניהול בית שכזה.
מלבד זאת- הכותרת מאוד מאוד לא מדויקת. קרוב לחצי מתוך ה19 האלה כבר אינם חיים בבית ההורים... (אני יצאתי מצפת מזמן ולא מחזיקה ראש מי עדיין נשאר...)
וכל מה שקשור למהי ילדות מאושרת והאם הילדים האלה מאושרים- אז הדיון נראה לי תלוש לגמרי ממקומו.
אושר זה דבר שצריך ללמוד! זה לא בא לבד.
וכהורים התפקיד שלנו הוא ללמד את ילדינו להיות מרוצים ממה שיש להם, לשאוף תמיד השיג יותר. ולדעת שיש לנו אחריות על החיים שלנו! (וגם על הסביבה)
חיים מאושרים הם חיים בהם אנו רואים את חצי הכוס המלאה, ולא נבהלים מהחצי הריק- אלא נענים לאתגר למלא אותו.
חיים מאושרים הם עניין של תפיסת עולם.
ולכן בכלל לא משנה כמה ילדים ישנם במשפחה. ולכמה חוגים הולכים אחה"צ.
אגב- מהיכורתי האישית את המשפחה- יש בהחלט הרבה מאוד תמיכה לילדים מצד ההורים. אה... ועוד עניין, האמא כמו שכתבתי מנהלת בית ספר תיכון כבר שנים... והאבא עובד בשב"ס. כך שהסעד הוא לא ממש העניין בקייס הספציפי הזה...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|