כולנו, לדעתי, הסכמנו כבר מההתחלה כי המשפחה הספציפית הזו היא איננה מקרה מייצג ולכן אינני ממש מתייחסת רק אליו אלה לנורמות ולתמונה הכללית. וכן, יש נורמות מסויימות במגזר החרדי, כמו שיש במגזר החילוני שאליו אני משתייכת. לומר שאיש איננו כפה עליה 19 ילדים אזי הוא קצת תמים בעיני. אולי אף אחד לא קשר אותה פיזית למיטה, אבל איזו אופציה הייתה קיימת עבורה? ומה קשור שהיא איננה אמא טרייה? האם את חושבת שלפני 27 שנים כאשר נכנסה להריון בפעם הראשונה בגיל 20 מישהו שאל אותה אם היא מוכנה? יש שני גורמים שמחליטים עבורה והם הקב"ה (וכך היא גם טוענת בעצמה) והרב. רצתה תמיד המון ילדים?!?! אולי אם יכלה הייתה מסתפקת "רק" ב- 6??? גם הדוגמא של הסבים/תות שלנו ממש אינה רלוונטית מאחר ובתקופתם לא היו אמצעי מניעה כך שמבחינתי (וגם מבחינתם) גם להם לא הייתה ממש בחירה מודעת לכמות הילדים הרצויה. גם הפלות לא היו משהו מקובל. וגם היום ד"א, יש חוק. ולעניין הבחירה של כל משפחה - אני באמת חושבת שכאשר מספר הילדים בבית עולה על 12, לא ממש קיימת אפשרות בחירה, אחרת הבית לא יכול להתקיים. אין יש מאין. אפילו לאמא הכי סופראמא בעולם, יש גבול למה היא מסוגלת לעשות בכל זמן נתון.ללא העזרה היומיומית של הילדים הגדולים בית לא מסוגל להתקיים וכל מגדל הקלפים הזה יתמוטט ברגע. מה שמביא אותי לנושא הבא - אחריות. יש עזרה בבית ולקיחת אחריות על דברים מסויימים, ואני מאוד בעד, ויש לטפל בילדים קטנים על בסיס קבוע יומיומי. הן מגדלות את הקטנים. לא עוזרות. עובדה. ומי שרוצה לראות ילדות שמביאות אחים קטנים לטיפולי שיניים, מוזמנת להיכנס לסניפי קופות החולים שנמצאים בשכונות החרדיות ולהיווכח בעצמה. החצי שלי עובד במקום כזה, ורואה אותם על בסיס שבועי. אני זוכרת את הסיפורים שלו עוד מימי היותו סטודנט בהדסה. עובדה. ואין כלכך מה להתפלא, אין באמת אופציה אחרת (רק כזו שהם לא יבואו לטיפול בכלל), הרי האמא נשארה בבית עם איזה 6-7-8 ילדים. זה לא שהיא הלכה בטעות לשתות קפה עם חברה ... מיה
|
תוכן התגובה:
|