פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

3/4/2011 18:20 אני מאת: בת ה-4 שלי אכן נעצבה מאוד כותרת: אבל היות ואין ביכולתי למנוע ממנה לשמוע את הסיפורים האלה - אני עושה כמיטב יכולתי - מסכימה איתה שזה עצוב, מחבקת ומלטפת. בד"כ זה מעציב אבל כנראה נשאר מספיק מרוחק ולא נשאר. כל החגים שלנו ככה... רצו להרוג אותנו, עשו ככה וככה (בואו נאכל). תוכן התגובה: תגובות נוספות 3/4/2011  13:58 בתור אם ל4 ששמעו הפנימו וסיפרו את הסיפור, אני לא רואה שהם חוו זאת כטראומה... - אם הבנות 3/4/2011  14:46 כל שנה באביב - אביב 3/4/2011  15:55 לא יעזור לך כלום.... - דונדולו 3/4/2011  16:07 כמה מחשבות על הדיון המרתק כאן... :-) - דפלול 3/4/2011  17:15 פרשנות מעניינת - אסנת 3/4/2011  17:43 אני מסכימה עם תאוריית ההקשר. ולא ממש מבינה - אביב 3/4/2011  18:20 אני ממש זוכרת מה הרגשתי בגן (באמת!) - תיתי רופאת שיניים 3/4/2011  20:10 הדרך שבה מועבר הסיפור - חני 4/4/2011  13:19 ריבוי הדיעות נהדר, מעניין וכמובן לגיטימי. אני שמחה לקרוא אותו (חוץ מתגובתה האלימה של דונדולו, שאין לי מושג מה היא רוצה להביע...). שמחה שקראתן את מה שכתבתי. - דרורית אמיתי-דרור 4/4/2011  17:58 דרורית- - חני 5/4/2011  23:29 חני, בוודאי שיש קשר. (ל"ת) - דרורית אמיתי-דרור

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש