אין לי ספק שהרופאים צודקים, אינני זקוקה לחוות דעת שלישית (אם כי אכן במידה מסוימת הרגיע אותי לשמוע את השניה)
אני יודעת שילדים לא מתלוננים על בעיות ראיה, וזאת כיוון שהם רגילים לראות את מה שהם רואים, ורגילים לאמץ את העיניים. אבל ממה שאני רואה סביבי, ברגע שהם מקבלים את המשקפיים ועוברת תקופת ההסתגלות הראשונית, אז הם מרגישים את הצורך במשקפיים. לכן מפתיע אותי איך לאחר יותר משנתיים שאנחנו מקפידים איתה על המשקפיים, היא עדיין לא מרגישה את הצורך.
ייתכן שכמו הבעל של ליאה, היא מעדיפה לראות קצת פחות טוב אך להרוויח את הנוחות של להיות בלי.
אני לא חושבת שמדובר בעניין חברתי, כי דווקא בבוקר ביציאה לבי"ס אין ויכוחים בכלל, וכשהיא מורידה אותן זה דווקא בבית, או לחילופין לא מרכיבה מלכתחילה עד שאנחנו רודפים אחריה. לא שמעתי על כינויי גנאי מצד ילדים, מה גם שיש לה משקפיים יפהפיות. ובנוסף - היום הרבה יותר ילדים עם משקפיים מאשר היו בתקופתי (המודעות..), בקיצור, אין עם זה עניין.
ייתכן שבאמת המספר לא גדל בזכות המשקפיים, אנחנו נמשיך להתעקש. ויחד עם זאת, דווקא מההכרות האישית שלי עם נושא ההזדקקות למשקפיים, עדיין נשארת התחושה הלא נוחה בכל פעם שהיא אומרת לי "אני לא צריכה משקפיים".
תודה.
|
תוכן התגובה:
|
