את הילד השני ילדתי בגיל 42, כי ככה זה יצא (גם התחלנו מאוחר וגם לקח הרבה זמן בגלל קשיים). מבחינה רפואית עבר בסדר גמור אם כי הכניסה להריון היתה קשה ואת צריכה להביא בחשבון שיש סיכוי לא מבוטל לקשיים בכניסה להריון. מעבר לכך סטטיסטית יש הרבה יותר סיבוכים בגיל מאוחר ויכולות להיות השפעות מבחינת בריאות האשה (כמובן גם סיכוי גבוה יותר להפלות ותסמונות לא עלינו. מהבחינה האחרונה בדר"כ הכל בסדר בכל זאת), אם כי כמובן הכל בסדר ברוב הפעמים.
יש לי דודה שקיבלה סכרת אחרי הריון (רביעי) אחרי גיל 40 וזה לא דבר נעים. כמובן שגם גורמים כמו בריאותך הכללית, עודף משקל משמעותי אם יש וכדמו' חשובים לא פחות.
מעבר לכך לא ציינת כמה ילדים יש לך, כך שאני לא יודעת האם מדובר בילד ראשון/שני או מעבר לכך שלכך אתייחס עכשיו - אני חושבת שהנטיה בארץ היא ללדת ילד שלישי ורביעי ואפילו חמישי, למרות שזה לאו דווקא מתאים. ילדים זה אושר אבל לדעתי לא צריכים להיות מרכז החיים אלא חשוב וצריך לטפח מקורות אחרים לאושר וסיפוק בחיים ועל אחת כמה וכמה בגיל הביניים. אני כן חושבת שזה לא קל לגדל ילדים בגיל מאוחר יחסית, כאשר אחרי שנות ה-40 צריך להשקיע יותר גם בבריאות האישית הפיזית והנפשית ויש ירידה ברמת האנרגיה הפיזית והסבלנות. אני חושבת שדווקא מרגישים את זה כמה וכמה שנים אחרי הלידות כי באופן טבעי אחרי הלידה הרצויה יש התרגשות ואופוריה שמחזיקות כמה שנים. תלוי כמובן גם מה שאיפותייך המקצועיות/ תחביביות/ אינטלקטואלית. מה שאני רוצה לאמר - נדמה לי שאם מדובר בילד ראשון או שני אז באופן טבעי הכף נוטה יותר לכיוון של ללדת, אבל מדובר מעבר לכך באמת כדאי לחשוב היטב איך רואים את החיים בעתיד והאם בהכרח החיים עם ילד נוסף יהיו טובים יותר לכל המשפחה מאשר החיים במשפחה הקיימת תוך התפתחות גם בכיוונים אחרים.
|
תוכן התגובה:
|
