9/9/2011 12:44
|
myalinea
|
מאת:
|
אני חושבת שהכעס על רונה מיותר
|
כותרת:
|
ואני אסביר למה. כמו בכל כך הרבה דברים אחרים, גם במצב הנ"ל אין אתה יכול לחזות איך תתנהג אם במקרה אתה תגיע יום אחד להיות בסיטואציה בעצמך. לא משנה כמה תדמיין ותחשוב שאתה מכיר את עצמך הכי טוב בעולם, עד שאתה באמת לא נמצא בסיטואציה עצמה אתה לא יכול באמת לדעת איך תנהג. דוגמאות: למשל אני עצמי - בחורה חסונה ובריאה, לוקחת דברים ברגוע בדר"כ, זורמת. חשבתי שהריון יהיה סבבה, קטן עלי. טעיתי ובגדול. היה לי קשה מאוד, הרגשתי רע, הייתי בשמירה, סבלתי. שנאתי כל רגע מההתחלה ועד הסוף. הסיבה היחידה שנכנסתי להריון יותר מפעם אחת (וגם פעמיים) הייתה התוצאה הסופית. הסיבה הכמעט יחידה שאני לא מביאה היום עוד ילד לעולם היא בגלל ההריון. אולי עוד שנתיים נראה ... כלכך הרבה פעמים ראיתי סרטים דוקומנטריים בטלויזיה על הילדים שחלו בסרטן ונסעו לטיפולים בחו"ל. בעודי ממררת בבכי לא הבנתי איך המשפחות עומדות בזה. אותו כנ"ל לגבי אלמנות צה"ל או תאונות דרכים. ומה לגבי נשים רווקות שאין להן ילדים? - כמה פעמים אנחנו חוזרים על המשפט עד שאין לך לא תביני? ובאמת שהוא נכון. עד שאין ילדים לא מבינים מה זה באמת ולא ניתן גם לדמיין כמה שננסה ונתאמץ. אני באמת לא יכולה להתחיל אפילו לדמיין מה עוברות האימהות של ילדים עם אלרגיה ברמת חומרה כזו שהם יכולים למות ממנה. הלחץ, האחריות, הפחד. יאללה, הפחד. איך ישנים בלילה בכלל??? אז כן, אפשר להמשיך לדבר גבוהה גבוהה אבל עד שמי מאיתנו לא יהיה במצב הזה אין אנחנו באמת יכולות לדמיין את חיי המשפחות האלה. אז אומרים דברים, SO? אין לזה משמעות. בריאות ושבת שלום.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|