10/9/2011 14:02
|
הלכתי וחזרתי
|
מאת:
|
זה לא דיון על רונה, אלא על עמדות הוריות ואנושיות.
|
כותרת:
|
הדיון הוא על העמדה של אמהות כמוני כמוך, ואיזו מידה של סולידריות / תמיכה / הושטת יד סביר או לצפות מאמהות אחרות. אותי באופן אישי זה מקומם, כי חסרה לי חוויה של שותפות. לא אסתיר שטובת ילדי עומדת בראש מעייני, וקשה לי לחשוב שיש אמהות שאצל זה אחרת. יחד עם זאת, יש רמות של ויתור שעבורי באופן אישי נראות סבירות, כדי לחיות בתוך חוויה של שותפות ותמיכה הדדית. בשנה שעברה בגן של הבת שלי היה ילד עם אלרגיה לבוטנים וזה היה מובן מאליו שכל ההורים מתחשבים בכך. בימי הולדת הכנתי לו עוגה אישית קטנה בלי ציפוי שוקולד (מהחשש שזה שוקולד שנעשה על פס יצור שעשו בו שוקולד עם בוטנים), לדוגמא.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|