1/11/2011 20:31
|
חני
|
מאת:
|
שגרה לחוצה ורכבת שדוהרת
|
כותרת:
|
דעתי האישית בעניין השיגרה הלחוצה היא שאם אנחנו מסוג האנשים העסוקים אז תמיד נהיה מאוד עסוקים ובמקביל גם נצליח- אם נרצה - להכניס עיסוק מעסיק מאוד בנוסף.
מצד שני- כשאת כותבת שכל המשפחה לא מוכנה לשינוי כזה למי את מתכוונת? זו החלטה שלך ושל בעלך או גם של הילדים הקיימים?
נשמע לי מתוך הודעתך שאת רוצה לרצות עוד ילד.
אם זהו אכן המצב, אז תני לעצמך עוד קצת זמן. תקשיבי למה שקורה אצלך בלב. תשאלי את הראש מה דעתו על כך ואח"כ יהיה ברור יותר מה באמת עומד מול מה.
אני יכולה לשתף אותך בזה שאמא שלי גידלה 7 ילדים ב"ה. 2 עדיין בבית. היא עובדת וסבתא מסורה מאוד. והיא זו שמנהלת את הזמן שלה. היא בוחרת מה לעשות מתי וכל דבר שהיא רוצה- היא מוצאת את הזמן להקדיש לזה. חמוץתי לעומת זאת אמא לשלושה ילדים. אחד עדיין בבית. שניהם פסיונרים. ואין לה זמן לכלום. אין לה נכדים שגרים קרוב. וקשה לה להתפנות להגיע אלינו -מרחק שעה נסיעה. (אמא שלי מגיעה אלינו יותר למרות שזה בתחבורה ציבורית והדרך כ3 שעות).
מה שאני מנסה לומר בכל זה זה שההתמודדות עם עומס החיים הוא עניין יותר אישי ורגשי -בעיני- מאשר עניין סוביקטיבי. ולא, אני לא מזלזלת בקושי שיש בלגדל ילד. אבל יותר ממה שאני מזלזלת בזה אני לא מזלזלת ביהלום הזה שנקרא ילד חדש למשפחה. לטווח הקצר והארוך.
הצלחה רבה רבה לך בדרכך!
ואם הייתי במקומך ובאמת לחוצה מפני השעון הביולוגי יתכן והייתי ניגשת לטיפול או שניים כדי להבין טוב יותר את עצמי מהר יותר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|