האמת היא שכשאני חושבת למה התחלתי את הדיון הזה התשובה היא לא כדי לקבל תשובה מה אני צריכה לעשות. אני די מבינה לבד. אבל רציתי לשתף, להוציא את זה, ולהקל על עצמי. רציתי לראות אם אני לבד שם עם התחושות האלו או שזו תופעה מוכרת. מומינאמא, דיברת על הפאזל שהושלם - אני באמת ובתמים הרגשתי ככה עד לפני חודשיים. הייתי מאושרת עם המשפחה כפי שהיא. וזו היתה פעם ראשונה שזה היה ככה. כי לפני כן אחרי כל לידה כבר רציתי עוד. והנה כאן היתה תחושת שלמות. וגם לי הציקו עם שאלות על ילד רביעי וזה היה בסדר. עניתי שטוב לי ככה ודי לי. ופתאם בא הגל הזה והשתלט עלי ואני לא יודעת לאן לקחת את זה. אני חושבת שהבחורה הראשונה שענתה לי הבינה לגמרי איפה זה יושב אצלי. להפרד מהדבר הזה שהיה כל החיים שלי פתאם.ושתבינו - תוך כדי גידול הילדים בניתי לי עסק לתפארת ויש לי המון עיסוקים - אני לא יושבת בבית ומגדלת ילדים כבר עשר שנים בלי לעשות שום דבר אחר. ובכל זאת, שם היתה הזהות הכי שלמה שלי. והנה זה הולך. וזה כואב נורא.
|
תוכן התגובה:
|