מצד אחד יש משהו מאוד מכעיס בדרך שהיא אמרה את זה . גם מפני שלא חרגת מימי המחלה שמגיעים לך וגם בגלל פתרון האקמול שהיא זרקה בניפנוף ידיים. יחד עם זאת אני יכולה להבין את הבאסה והתסכול והאקרובטיקה שהיא צריכה לעשות כדי לימצוא לך מחליפה בהתחשב בעוד קשיים שיש לה בטיפול בילד הספציפי הזה. כל אמא שנעזרה במטפלת יודעת שזה לא פשוט למצוא סידור אפילו ליום אחד. מה שאני הייתי עושה במקומך בהנחה שאת אוהבת את העבודה ורוצה יחסים טובים עם המשפחה. הייתי אומרת שאת באמת מבינה את הקושי שנוצר כשאת לא מגיעה ושתעשי את כל המאמצים האפשריים כדי באמת לא להעמיד אותה במצב הזה. אבל שיחד עם זאת יש מקרים שאין ברירה ושהיא חייבת להבין שבמיוחד בעבודה הזאת שלא כמו בכל מסגרת רגילה , שלעובד מגיעים כך וכך ימי מחלה וקרוב לוודאי ינצל אותם כאן יש חשיבות על ליחסים של הדדיות ואמון. ושכמו שהיא יודעת שאת נותנת את ה100% בעבודה ועושה הכל עם כל הלב היא צריכה להבין שיהיו מקרים יוצאי דופן שהיא תצטרך לעשות מאמץ למצוא סידור לילד שלה מתוך אמון מלא שאם בחרת לקחת יום מחלה כנראה שלא היתה אפשרות אחרת . בכלל כל מערכת יחסים כזאת חייב שיהיה בה הדדיות גמישות ואמון בסיסי. חוץ מזה אני לא מאמינה בלכעוס. והעיקר שכולם יהיו בריאים אמן .
|
תוכן התגובה:
|