כלניות, דווקא לי זה לא הרגיש כמו מסע צלב, וגם המשפט שהבאת מראה את זה...
אותי (למזלי) ענייני המשקל לא מטרידים בכלל. כולנו רזים, תמיד היינו, עושים הרבה ספורט, וגם זה רק כי אוהבים נורא (בעלי והילדים) או "מרגישים פדלאה" אם לא עושים (אני), ולא בגלל פחד מהשמנה.
המשקל הוא בכלל לא השיקול שלי כשאני חושבת על תזונה. אני מגיל צעיר ידעתי מה זה ויטמינים, מינרלים, חלבונים וחשיבות של כל דבר לגוף והבריאות שלנו. זה לזכותה של אמא שלי, שלמדה את הנושא הרבה לפני שעלה לכותרות, ויישמה עלינו, אף פעם בלי כפייה ותמיד עם אוכל מאד טעים. היא גם אפתה עוגות טעימות ובריאות יחסית, ומעולם לא הרגשתי מקופחת על יד שאר הילדים, להפך - אצלינו בבית היה האוכל הכי טעים בעיניי תמיד.
ולי לפחות ברור שקצת סוכר לא יכול להזיק בצורה משמעותית, השאלה היא מה זה "קצת"? אצלי זה פשוט, אני לא אוהבת ממתקים, חלה עם נוטלה לא עושה לי כלום, אני אוהבת פירות יבשים וטריים בתור קינוח ושוקולד מריר 85%. אני שותה קפה עם חצי כפית סוכר כי ככה זה טעים לי. האם זה בגלל שגדלתי ככה? לא יודעת, אני משתדלת לגדל ככה את הילדים שלי ובינתיים מצליחה - הם אוהבים לאכול, אוכלים רק אוכל של "מבוגרים", לא מתים על ממתקים וכו...
אבל רוב הילדים שאוכלים "רק" קורנפלקס" ממותק לארוחת בוקר, "רק" ממתק אחד ביום, "רק" חטיף אחד לארוחת 4, "רק" שוקו אחד בערב, "רק" כוס קולה מדי פעם (כמה פעמים בשבוע), לחמניה עם שוקולד "רק" ביום שישי,קינוח גדול "רק" באירועים מיוחדים (שיוצאים בממוצע פעם בשבוע), ממתקים בלי הגבלה "רק" אצל חברים מסוימים, בימי הולדת, חגים, אצל הסבתות, באירועים בבית הספר. מה שכתבתי נחשב לנורמלי ואפילו "בריא" אצל רוב המשפחות עם ילדים. עשיתי פעם חישוב, כל זה מצטבר לבערך חצי כוס סוכר בממוצע ביום... האם זה ה"קצת" שאנחנו חושבות שלא יזיק? לא בטוחה...
|
תוכן התגובה:
|