אין לי מושג אם הילד היה מאויים או מאותגר. הוא התנהג בצורה חריגה ביותר. לא ההשתוללות, אלא חוסר ההבנה המוחלט של הסיטואציה. הרוב המכריע של הילדים, מבינים שלא אוותר להם ומקבלים את העניין. בגיל 4, גם מאד מעוניינים בנוכחות ההורים (ואני מאפשרת נוכחות צמודה לגמרי). כאן, יש מין נתק. מין חוסר הבנה מוחלט של הסיטואציה. הילדה שהכתה אותי אתמול (סיפור בשבוע הבא...) היתה באותו גיל, השתוללה ואמה לא הצליחה להביא את עצמה לקחת את הילדה ולהושיב אותה על הכיסא, למרות שהילדה סובלת מכאבים כבר חודשים! הילדה היכתה, צרחה, השתוללה, אבל כשהוצאתי את אמה והודעתי לה, שאם תשתף פעולה בצילום, אמא תחזור לשבת איתה, היא פשוט הנהנה, הצטלמה למופת, ואחר כך קיבלה טיפול בצורה מושלמת. ירד האסימון. קיבלה מרות, הבינה שאלי לא מדברים בגסות, והפכה לפציאנטית מצויינת. כאן, אני לא יודעת מה יש. אני גם לא אקבל מידע, זה ברור. כאן, אצל הילד הזה, יש משהו אחר. חוסר גבולות ואולי אספרגר? לא יודעת.
|
תוכן התגובה:
|