גם המילים שיפית מתארת בהן את גיסתה הן מלים אלימות. אבל- היא כותבת את זה כאן, פורקת מהלב. היא לא מטיחה את המילים האלה בפני גיסתה, לא משפילה אותה לפני בני משפחתה. לא מלבינה את פניה ברבים. היא מספרת לנו כאן, בשם בדוי, וכותבת את תחושותיה. מרגישים שזה כעס ותסכול ומרירות שנבנו אצל יפית במשך זמן ארוך...
נורא קל לבוא ולהעביר ביקורת. את טוענת שיפית מדברת ממקום מאוד שיפוטי. גם את מתייחסת אליה בשיפוטיות מפן אחר, אבל גם שיפוטי. אני חושבת שכולנו, בלי יוצא מן הכלל, כשאנחנו כועסים מאוד וצוברים בבטן במשך הרבה זמן כעסים על אדם, אז כן, אנו עשויים לתאר אותו לא בדיוק במילים הכי נחמדות בעולם. זה אנושי. היכולת שלנו לעשות סובלימציה ולשמור את דעותינו לעצמנו מבלי לפגוע באחרים זה הקו הדק של חוסר או מודעות לשליטה עצמית. זו דעתי.
יום טוב ומוצלח, לימורית
|
תוכן התגובה:
|