|
3/3/2002 15:19
|
דיאנה
|
מאת:
|
|
מצטרפת לשרון. היינו בדיוק, בדיוק באותו מצב
|
כותרת:
|
כל כך מוכר התאור שלך. לישון כל הלילה על העוקם כשבר יונק, כל העצמות כואבות בבוקר, הבכי הנעלב כשמנתקים אותו מהשד ושמים אותו במיטה שלו... אכן השתמשנו בשיטה של פנלופה ליץ'. לא בדיוק שיטת 5 הדקות, שכן לא נותנים לילד לבכות במשך 5 דקות רצופות. הנקתי אותו כדי לדעת בודאות שהוא לא רעב, שמתי אותו במיטה ונתתי לבעלי לבוא אליו ולהבטיח לו שאוהבים אותו ולא נעלמים לו אבל הגיע זמן לישון וישנים במיטה. (בעלי ולא אני כי ברור שברגע שיראה אותי הוא ירצה לינוק). בהתחלה היה קשה אבל בסוף זה עבד. אני מנסה לזרום איתו ואם נראה לי שהוא עדיין רעב אני מוציאה אותו, מניקה ומחזירה אותו למיטה שלו. עכשיו כשהוא מתעורר בלילה אני מניקה אותו במיטה שלי ומחזירה אותו למיטה שלו. הוא נרדם בלי בעיה. השיטה לא מתאימה לכל אחד כי זה באמת היה קשה לשמוע אותו בוכה בהתחלה. אבל היא עובדת ואני מאמינה שהיא לא עושה נזקים כי הוא יודע שניגש אליו כשהוא זקוק לנו. וקיבלנו בחזרה את שנת הלילה שלנו (טוב, לי יש עדיין 2-3 הפסקות אבל לפחות אני יכולה לישון כמו שצריך בין לבין).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|