14/8/2012 00:44
|
אחת מכאן
|
מאת:
|
עם סיפור דומה
|
כותרת:
|
החבר הראשון שלי נהרג כשכבר לא היינו חברים אבל היינו בקשר. זה קרה לפני 17 שנים . לא הלכתי להלוויה שלו ולא להזכרות שהיו פשוט כי כל כך כאב לי. באתי פעם אחת לבקר את אמא שלו ובכינו יחד. עדיין אני אומרת כל פעם שאני צריכה לתפוס אומץ ולבקר בקבר שלו. יש לי מכתבים ממנו מוחבאים היכן שהם בבית. אין לי צורך להראות אותם לאיש - הם כל כך אישיים. לכן לא מבינה את הצורך שלך להראות אותם. טוב לי עם זה שמשהו ממנו נשאר רק אצלי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|