לפני שבוע, בערך, החלטתי אחת ולתמיד להיות פחות כועסת בבית עם הבנים הגדולים שלי. זה פשוט לא שווה את המחיר הרגשי, וזה גם ממש לא אפקטיבי כשזה קורה כל הזמן. אבל בניגוד לכל הפעמים הקודמות שהחלטתי את זה ולא עמדתי בהחלטה, הפעם עשיתי מעשה: לקחתי את הבנים ל"שיחה משפחתית" רצינית, עם דף ועט, וביחד עברנו על כל "מוקדי המריבות" הרגילים שלנו - המקלחות, המריבות האינסופיות על שעת החזרה מחברים, וכו'. שאלתי אותם מה הם מבקשים בכל אחד מהנושאים, ואז דיברנו עד שהגענו לפתרון שמקובל על כולם... מאז היו ימים כאלה והיו אחרים, אבל אני ממש גאה להגיד שב-90% מהמקרים הצלחתי לנתק את עצמי מהרגע, לומר להם בקול רגוע מה יקרה אם לא יעשו את מה שביקשתי, ואז פשוט עמדתי במילה שלי. בן ה-10 שלי הוא ממש ילד אחר מאז השיחה הזאת. בן ה-7 עדיין מתקשה לעמוד בכל מטלותיו... אבל משתדל.
אני ממש מקווה שזה יחזיק מעמד... אבל זה מרגיש אחרת, מבפנים. כאילו פיצחתי משהו. נקווה לטוב! :)
|
תוכן התגובה:
|
