גם לי יש כל מיני עכבות שגורמות לי לא מעט בעיות וענייני עלבונות בגלל שקשה לי לבוא ולומר כך או כך. לי למשל נורא קשה לברך אנשים ביום הולדתם, חוץ מלומר "מזל טוב" ו"יום הולדת שמח". לכן כשאני מתקשרת למישהו (במיוחד אנשים מבוגרים ובמיוחד במיוחד ההורים) ביום הולדתם אני אומרת מזל טוב ומיד עוברים נושא. רק כשאני ממש מצליחה להתגבר על עצמי אני אומרת עוד משהו על בריאות אושר והצלחה, שאני בטוחה שנשמע מאד מאולץ. זה ממש דפקט אצלי שקשה לי להתגבר עליו. בשבילי להתקשר למשל לאחת הדודות ביום הולדתה זה ממש תיק שאני הרבה פעמים מתחמקת וכאילו שוכחת. אני בטוחה גם שאני נתפסת כטיפוס קר בגלל העכבות האלה. עוד דבר שנורא קשה לי הוא להתקשר למישהו לומר תודה, ובמיוחד להורים. בקטע הזה אני בכח מתגברת על עצמי אבל לא תמיד, וכבר היו כל מיני כעסים. אני יודעת שזה איום ונורא אבל ככה אני, דברים שלאנשים אחרים באים בקלות לי נורא קשה.
אז לגבי פותחת ההודעה אין לי פיתרון, רק הבנה. מבינה גם שלא פשוט להתחיל לעשות משהו (כמו לקרוא לחמותך בשמה) לאחר שנים על שנים שלא עשית זאת. ולו מהרעש והצילצולים שייגרמו מעצם זה שפתאום היא תתחיל לקרוא לה בשמה. ומי שאומר מה הבעיה תקראי לה בשמה אם זה מה שהיא רוצה, אז בלי להעליב אתן פשוט לא יודעות כמה זה קשה.
ואגב, מה שכן רציתי להוסיף, שהאמת היא שגם לי לא נשמע טבעי לקרוא לחמי וחמותי בשמותיהם, למרות שכך אני קוראת להם, זה די מוזר לי ובדרך כלל גם אין צורך ממשי, השיחה קולחת בלי שום בעיה גם בלי להזכיר שמות...
|
תוכן התגובה:
|