עד לפני שבוע וחצי לא היתה לה בעיה ללכת לישון. ז"א שאם היא היתה נרדמת הייתי מניחה אותה במיטה וזהו. עכשיו זה בלתי אפשרי. היא נרדמת, אני שמה אותה במיטה שלה ואחרי פחות מחמד דקות (אם לא מיד) היא מתעוררת בצרחות.
זה יכול להמשך מספר פעמים עד שהיא נרדמת סופית. לא נראה לי שזה שיניים כי כשאני לוקחת אותה על הידיים פתאום היא שמחה ורגועה. כך שלדעתי זו התחלתה של חרדת נטישה והפחד מהפרידה בלילה.
עכשיו, מדי יום יש לנו מאבקי שינה עד שהיא נרדמת בין 23-24 בלילה.... (לפחות בגלל שלפני שהיא נרדמת יש צרחות מרובות אז כשהיא כבר נרדמת זה ללילה שלם..).
אני מצאתי 3 פתרונות שלפעמים עובדים:
1. לעמוד איתה ליד המיטה שלה כשהיא צורחת ולהניח יד אחת על הראש וללטף. ויד שניה מונחת עם מעט לחץ על הבטן או הרגליים (כך שזה מונע את התזוזות הרבות ודפיקת הרגליים במיטה שמכניסות אותה יותר להיסטריה) צריך להתמיד בכך וגם לא תמיד יש לי כוח להתכופף למיטה למשך הרבה זמן)
2. להרדים אותה על הידיים כשהיא "מגולגלת" בתוך שמיכה ואז כאשר היא נרדמת ואני מניחה אותה במיטה היא עדיין עטופה ולא חשה את המיטה הקרירה ולא מתעוררת.
3. להרדים אותה איתנו במיטה (ואז תוך שניות היא נרדמת) וכשהיא ישנה חזק להעביר אותה למיטתה. (למרות שהרבה פעמים כשמעבירים אותה למיטתה היא מתעוררת ואז הסמפוניה מתחילה שוב)
דבר נוסף שתומך בכך שמתפתחת לה חרדת נטישה זה שגם במהלך היום אם היא לא רואה אותי בזוית העין היא מיד צורחת. וכשאני מתקרבת אז פתאום היא שוב מחייכת ושמחה. ואף אחד לא יכול להרגיע אותה חוץ ממני.
|
תוכן התגובה:
|
