המחשב, בדומה לטלויזיה (אם כיקצת פחות ממנה) מרמה אותנו. אנחנו בתחושה שאנחנו תורמים לילד (וכבר נתקלתי בשאלות כגון "האם אני מזיקה לתינוק בכך שאני מונעת ממנו נגישות למחשב/טלויזיה?") אבל הוא מקבל מזה הרבה פחות ממה שנדמה. תינוקות וילדים בגיל הרך זקוקים בעיקר לאינטרקציה האנושית, וגם לניסוי תלת מימדי ורב חושי של כל מיני דברים בהם הם נתקלים. המחשב הוא דו-מימדי ומערב רק שמיעה וראיה, ולכן הוא מגביל ומצמצם. כל הקשר בין פעולה לתגובה (שזוקפים לזכות משחקים בסגנון קומפי) נעשה ברור הרבה יותר בדברים "ממשיים".
גם אני, כמו אביטל, מתכנתת מחשבים, ומשתמשת רבות במחשב גם לצרכי האישיים, וכך גם בעלי (עובד עם המחשב, לא תכניתן). יחד עם זאת, ילדי, בני השלוש, נחשפו למחשב רק לאחרונה וגם זה ברמה אקראית וזניחה (מלבד המסך, שמקרין תמונות שלהם ומהווה אבן שואבת כבר זמן רב - אבל לרגעים קצרים), וממש לא בוער לי. אני בטוחה שבבוא הזמן הם יקלטו את צורת העבודה במחשב, ויסתדרו איתו מצוין.
אני לא רואה נזק במינון נמוך של מחשב/טלויזיה - אפילו אם זה רק להשיג קצת שקט להורים מותשים (אם כי אנחנו מסתדרים נהדר גם בלי זה, בדרך כלל), אבל עם דגש על מינון נמוך (כמה שפחות יותר טוב) ובעיקר - ללא העדפה.
קומפי הוא, מן הסתם (מתוך היכרות שטחית ביותר), משחק ככל המשחקים, בהבדל אחד - המחיר. לו מחירו היה כמשחק אחר, מן הסתם לא הייתי מתנגדת שיהיה גם אותו, אבל כשבמחיר שלו אפשר לקנות כמה משחקים אחרים, לא פחות מהנים ותורמים, זה פשוט נראה לי מיותר (וזה לא עניין של מצב כלכלי, אלא של סדר עדיפויות. כמו שלא אקנה מסטיק ב-50 ש"ח, אפילו אם יש לי 50 ש"ח לבזבוז...).
|
תוכן התגובה:
|
