נדמה לי שעוד דבר קטנצ'יק.
נדמה לי שכשהבלון לוחץ מאד על הפרינאום ועל פי הטבעת, ומקבל זוית אלכסונית שמפנה את ה'הגה' (החיבור של הבלון והצינור) כלפי אזור מפגש השפתיים הקטנות (למעלה), ניתן לעשות שני דברים.
הראשון - לנסות ולכוון את ההגה בחזרה למרכז, כך שהלחץ ישפיע באופן הומוגני יותר על כל הרקמות ההיקפיות.
השני - לעשות את אותו המנובר, אך גם לשנות את התנוחה, ובעיקר בזווית הכ]יפה של הברכיים, אם את בשכיבה על הצד. אני לא יכולה להסביר במונחים אנטומיים, כפי שהיודית היתה ודאי עושה, ואולי תרצי להפנות אליה בהמשכו של דיון זה שאלות לגבי התנוחה המועדפת לאימונים, אך אני עדיין זוכרת גופנית את המהלך, ונדמה לי שמשהו בזווית של הנרתיק משתנה, והופך אותו ליותר נוח לאימון.
נדמה לי שכדאי לך לבצע את האימון הבא עם רמת ניפוח מעט פחות גבוהה, כדי לבסס בו את השליטה בזווית לאורך זמן. במילים אחרות, לדאוג שה'הגה' יישאר במרכז, למשך מספר דקות. לאחר שיתבסס המיקום הטוב, הייתי מגדילה בהדרגה את הלחץ, אך שווה לדעתי 'להקריב' אימון אחד לצורך העניין. אולי לפצל את האימון לאחד בערב, ביסוס - ולמחרת בבוקר - החצי השני של ביסוס והתקדמות.
וכפי שזוהר כתבה, שווה מאד (לדעתי, גם כן) 'ללדת' את הבלון מספר פעמים באימון, כך שאפילו אם לא הושג היקף גדול יותר - עדיין הושגה עבודה ממוקדת מאד על פתח הנרתיק.
מכל מקום, אל תוותרי על שום אימון! כל יום - דף חדש. קחי את זה כמו אנטיביוטיקות - התחלנו ולכן נסיים. בלי לחשוב בכלל. ובתוך כדי האימון, בני לך שוב ושוב דלתות של הזדמנויות חדשות להצליח, במידה שתצטרכי, וכאן אני שוב חוזרת לעצתה של זוהר עם ה'ללדת' כי כמעט בכל פעם כזו את גם מתחילה אימון חדש.
שום בגינרס לק. המהלך המאד מאד נורמלי, להתרשמותי. המשבר הגיע בדיוק בזמן, וכמו אצל כל אחת מאיתנו - נדמה שהקומבינה הפרטית שלו - בלתי עבירה. כך בונים טעמו של הישג.
אנא, בלו יקרה, קחי את ההגה לידיים (עם מעט עזרה, אולי) ודווחי בהקדם מאד מה נהיה. שמחתי מאד לראותך בכנס.
|
תוכן התגובה:
|
