כמובן שהיא מרגישה את רגשות האשמה שלך ומתנהגת בהתאם. הכרתי פעם מישהי שאמרה: כשאני חוזרת מבית חולים עם תינוק חדש, אני מרגישה שהבאתי לילדים שלי את המתנה הכי גדולה שאני יכולה להביא. לא לגו, לא אופניים, לא בובה, משחקי מחשב, אח! תינוק! תינוק שמגיב, וגם ישחק איתם אחר כך. עם הגישה הזאת אני מגיעה הביתה, וכך הילדים מתייחסים אל זה גם. אני מאוד התרשמתי מהגישה הזו, ויש בזה משהו. כמובן שאי אפשר להתעלם מהקנאה, אבל לא צריך לנפח את זה מעבר למה שזה. את לא צריכה להרגיש שעשית לה עוול בזה שהבאת לה אח, להיפך. עכשיו יש משהו נורא מעניין בבית, ואת בהחלט יכולה לשתף אותה בהרבה דברים, בפרט שהיא מספיק גדולה ואפשר לסמוך עליה מספיק. ואגב, כשאת מניקה, יש מספיק חלקים ממך שנותרו פנויים, אפשר לשוחח, אפשר לקרוא סיפור, ואת ההתעסקות הנוספת עם התינוק (אמבטיה, החתלה וכל זה) הייתי עושה איתה ביחד, זה יכול להיות מאוד מעניין עבורה. הילדים שלי מאוד אוהבים כשיש תינוק חדש לרוץ להביא לי טיטול בשבילו, מוצץ, מגבונים, וכולי. כשאני חוזרת עם תינוק חדש, כולם מתלהבים. לקטן ביותר יש בעיה. ואת זה רואים, אבל גם אז, אני משדרת לו: נכון, אתה כבר לא התינוק הקטן שלי, אבל יש לזה גם יתרונות, כי אתה עכשיו יותר בוגר. אני מאמינה שהרבה מאוד תלוי במה את משדרת לה. בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|