|
4/8/2002 21:59
|
אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית
|
מאת:
|
|
היי ציונה, שוב, כמו שאמרה אמא 10, זה עניין של להרגיש את זה ופחות לעשות משהו קונקרטי
|
כותרת:
|
זו באמת חוויה לא קלה בשבילה, אין ספק, ולכן יהיו תופעות כמו שאת חווה של רגרסיות ורגישויות יתר פתאומיות. הן יחלפו, עם הזמן, ועם הרבה סבלנות ותמיכה בגדולה. אני לא בטוחה שיש עוד משהו לעשות או להגיד מעבר למה שכבר הוצע לך, פשוט קחי את זה כמו שזה, תקופה של הסתגלות בשבילה, שכמו כל הסתגלות לחדש ושונה היא קשה. נסי באמת לשתף אותה להפגין כלפיה רגשי של אחריות, חום והערכה על שהיא הבכורה שלך, זה ישפיע עם הזמן. ספר נהדר שקראתי ממש היום ואולי יהיה נחמד בשבילה - לאמא יש תינוק בבטן, או משהו כזה, תרגם יהודה אטלס, ספר מקסים עם איורים של דני קרמן וכל מיני הפתעות בגוף הספר, אפשר לפתוח את הבטן ולראות כל הזמן מה קורה לתינוק. (מצטערת שכבר שכחתי את השם, הזיכרון שלי הולך ומתדלדל...). נסי לברר עם עצמך, לאור הילדות שלך, מה העמדות שלך לגבי ההסתגלות לאח צעיר יותר, לרוב זה משפיע בדרך מפותלות. ואני מסכימה עם מה שכתבה קודמתי - גם בשבילי החוויה של לידת אחי הצעיר היתה קשה מאד. כילדה אחת מבין ארבעה רציתי רק להיות כל הזמן בת יחידה, כילדה... זה לא אומר שאחר כך המשכתי להרגיש כך, או שלידת אחי הזיקה לי באיזה אופן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|