|
5/8/2002 10:24
|
Adi
|
מאת:
|
|
אביטל, היו ימים שחשבתי כמוך (זהירות - פלוסופיה לרוב )
|
כותרת:
|
ועדיין יש ימים כאלו (ביחוד עכשיו כשענני מלחמה בשמיים, והמשק מתמוטט, למרות שאני יודעת שהתכוונת לדברים יותר אישיים). יחד עם זה למדתי לחיות עם אי הוודאות ולהתוות את הגבולות בתוכה כי גם לילדים לא טוב כשאין גבולות. אני בודקת את הגבולות שלי כל הזמן כי אני לא מסוגלת לקבל שככה זה וזהו ואני מודעת שיש אפשרות שאני עושה שגיאות. אין לי בעיה לקבל שהמון דברים יהיו תמיד מעבר ליכולת התפיסה או התחושה שלי (ושל כל האנשים), אני שלמה עם זה, גם אם אינני מצפה ש ל-"בלתי ניתפס" (ותקראי לו אייך שאת רוצה) תהיה איזה מערכת צפיות ממני שאם אעמוד בה הכל יהיה טוב. זה לא מונע ממני להיות מאושרת מטקס קבלת השבת השיבטי שאנחנו עושים כל ערב שבת. זה לא מונע ממני לחייך כשאני רואה את בעלי אומר לילדה שתבקש מאלוהים חזק חזק שיעשה שלא תכאב לה הבטן, והיא עושה את זה ורואה שהבטן כבר לא כואבת (ולא אכפת לי שבמדע מקובל לקרוא לזה אפקט פלאסבו).
יש המון דברים יפים בדת שאני מאמצת בשתי ידיים (אגב דברים שהם לא תמיד מקובלים והרבה אנשים אפילו לא חושבים שהם נימצאים ביהדות- אבל יש לנו למדני יהדות במשפחה), יחד עם זה אני חיה עם אי הוודאות בשלום ובקבלה, תמיד שואלת שאלות ותמיד מודעת לכך שאף פעם לא יהיו לי את כל התשובות - מאז שהפחתי לאמא אני אפילו מרגישה מחוזקת עם זה לא הייתי יכולה להיות מאושרת בשום דרך אחרת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|