|
5/8/2002 12:01
|
אסנת ש.
|
מאת:
|
|
נעהלי, אהבתי את מה שכתבת
|
כותרת:
|
ההבדל בין הבכור שלי ואחיו הוא 3 וחצי שנים, ההתחלה הייתה באמת לא קלה. מה שהייתי נוהגת לעשות, בהנקות למשל, הייתי מזמינה אותו לבחור ספר ולבוא לשבת לידי, הייתי מקריאה לו בזמן שהנקתי את אחיו או שהיינו צופים יחד בטלוויזיה.
נתתי לגיטימציה לקנאה שלו, הראתי לו שאני יכולה להכיל אותה ולא נבהלת ממנה, לא נבהלתי כאשר הוא "דיבר לא יפה" על ואל אחיו, נתתי לו את המרחב לבטא את רגשותיו ואפילו את הרגשות הכי "רעים ומפחידים", בתחושתי זה עזר לו והקל עליו.
הייתי משתדלת בכל פעם שהוא ביקש חיבוק (או הראה שהוא צריך אותו), לעזוב הכל ולהתפנות אליו, בדר"כ הוא היה מבקש את תשומת הלב שלו בדיוק שהייתי עושה משהו עבור הקטן (מכינה אמבטיה, אוכל או כל דבר אחר עבור אחיו), הראתי לו שאני שם בשבילו שהוא צריך אותי, אפילו במחיר של כמה דקות בכי של אחיו הקטן.
אהבתי את המשפט של נעהלי: "אם אמא לא מסורה לאחי, היא עשויה לאכזב גם אותי".
בנוסף, פיניתי לו זמן שהיה רק שלנו, בלי אחיו, בלי אף אחד – רק אנחנו שנינו, עושים משהו שהוא אוהב במיוחד או אפילו סתם הולכים לטיול ושותקים ביחד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|