|
6/8/2002 02:14
|
אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית
|
מאת:
|
|
כשאני קוראת מה כתבו נעהלי ואסנת ש. אני מרגישה מיותרת פה, שוב, ולרותי
|
כותרת:
|
לדעתי לא קל יותר לגדל ילדים מתוך הדת, או לחנך אותם עבור אנשים אורתודוכסים. אני חושבת שיש מחירים שונים לכל אחת מהדרכים. המחיר של החברה המערבית, המקדשת את האינדיבדואל הוא פינוק יתר ונרקיסיזם, המחיר של הדת יכול להיות אחר (לא בדיוק יודעת לומר, אני לא דתיה ולא עובדת עם קהל דתי הרבה). אני מסכימה עם משהו שאמרה אמא 10 שזה נותן כיוון, והכוונה, או התכוונות עושים חלק מהדרך, אבל לא משנים באופן בסיסי את ההתלבטות הגדולה של גידול ילדים - איך מאזנים בין הקשבה פנימה אל הילד והקשבה החוצה? איך משפיעים מבלי לכפות, לכופף, לשבור? איך נשארים בני אדם ליד האנשים הקטננים האלו, שתלויים בנו באופן מוחלט, אבל יש להם גם את הנתונים שלהם, השונות שלהם? אני מתבוננת מסביבי ורואה הרבה בלבול, וגם מצבים שההורות מביאה אנשים למקומות של ניצול הכוח, ולא מכוונה רעה, אלא ממצוקה. היום אני מעריכה אחרת את המצוקה הזו, ואני יודעת שאם יש כללי יסוד ברורים, בין אם הם של דת ובין אם הם של מערכת מוסרית כלשהיא, יש דרך לתמרן טוב יותר ולהימנע מניצול הכוח לרעה. אבל באופן בסיסי זה לדעתי משהו באדם ואל במערכת הערכית הכוללת (פסיכולוגית או לא, הכל מתחיל באינדיבידואל...).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|