דבר ראשון: תבכי!!!!!! אל תעצרי שום דבר! הכל אצלנו מעורבב כל כך, ככה אני מאמינה, ואם עוצרים משהו אחד... עוצרים עוד הרבה דברים איתו. תגידי לבזוגך היקר: אני מוציאה ואל תלחץ ממני, תני לו קרדיט שהוא יוכל לעמוד בזה (וזו רק ההתחלה, הוא יוכל לעמוד בכל הלידה שלך), ותוציאי הכל. מה פתאום להתאפק עכשיו מתוקה? לבכות!
ובקשר לבטן, סבתא שלי כל התשיעי והעשירי שלי היתה מסתכלת לי יום יום על הבטן ואומרת: "עוד לא". התחננתי שתגיד כן, ניסיתי לשחד אותה אפילו, אבל לא עזר. כשהייתי בבי"ח כבר (ולהזכירך - תוך כמה שעות נהיו לי צירים של ממש) התקשרתי אליה ואמרתי: "נו סבתא, אז היום זה כן?" והיא אמרה לי: "עוד לא". בקיצור, מה שאני מנסה להגיד, שהבטן שלי ירדה כנראה רק בחדר לידה. תהי חזקה לתת לעצמך גם להיות חלשה. עכשיו זה הזמן. בהצלחה! ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|