תודה לכן, חברות וירטואליות שלי. אויש, פולינה, מה עשית לי. תהיתי אם לדלות את סיפור הלידה מהגנזכים ולקרוא בו שוב, וכבר החלטתי שאוותר, אבל לא יכלתי לעמוד בזה, כשהנתיב היה במרחק קליק אחד בתוך התגובה שלך. מה אגיד לכן, אם הייתי יודעת לפני שנתיים מה שאני יודעת היום, סיפור הלידה הזה היה נראה אחרת לגמרי. אז חגגתי את ה-VBAC, והיום אני מבכה את ההתערבויות המיותרות. אז שמחתי בחדר הפרטי כמוצאת שלל רב, והיום אני מקללת שלא היתה אז אופציה למיילדת פרטית. אז הרגשתי שניצחתי כי לא חתכו לי את הבטן, והיום אני לא מאמינה שנתתי שיחתכו לי את הפרינאום, שלא התאמנתי באפי-נו, שלא...
הקטנה שלי כבר בת שנתיים, וכשאומרים לה "את בובה", היא עונה "לא, אני תינוקת! וחממה!" (=חכמה) וכבר שבועיים שהיא שרה "היומיומלדת להדר" בכל רגע פנוי והיא מחבקת ומנשקת אותי, ואת אבא שלה, ואת אחיה הגדול, והיא לא שמעה על ה-terrible two היא עושה פרצופים, ומפטפטת בלי סוף, ומנהלת לנו את החיים ואין, אין כמוה.
|
תוכן התגובה:
|