הי ורד,
אני אמנם לא חזרתי לעבוד, אבל נמאס לי להניק כל שעה וחצי (הילד שמנמן משהו), והחלטתי יום אחד שאני כל יום אנסה קצת, כשהוא קצת רעב אבל ממש לא רעב מדי, עד שהוא יתעצבן יותר מדי ואז אני אוותר (הוא מ א ו ד יודע מה הוא רוצה ויודע לבכות כשהוא לא מקבל את זה :) המקום: נדנדה - לא עלי כדי שלא יצפה לציצי. הבקבוק: פשוט ביותר שקיבלתי בסופר פארם בחמישה שקלים כי קניתי בהרבה כסף - כזה שהופכים וזה נשפך... הוא כבר גדול מספיק בשביל לא להיחנק מזה (גם היה 5 חודשים). יש לו צבע אדום יפה ומושך את העין, והוא בשלב של להכניס הכל לפה ולנשוך כך שזה לטובתי. המאכיל: אני, כי לי יש הכי הרבה סבלנות איתו וגם אני מכירה הכי טוב את התגובות שלו. ככה עברו כמה ימים, בכל יום נכנס משהו כמו 20 מ"ל (כולל מה שהושפרץ החוצה מהפה), ואח"כ ציצי. יום אחד הסבתא היתה כאן ואני נשלחתי לנוח, וכשהוא התחיל לקטר היא הכינה בקבוק לפי ההוראות שלי, ובהתחלה הוא קצת שיחק איתו (כרגיל) ופתאום התחיל לינוק אותו, ושלק את כולו בלי למצמץ (כולה היה שם 50 מ"ל). מאז כל יום אני נותנת לו בקבוק אחד ביום - לאט לאט עברתי לתת לו בידים שלי (זוית כמו של הנקה) ומבקבוק קצת יותר איכותי (אחרת למה השקעתי בחמישה סוגי בקבוקים טובים?) והוא מקבל את זה בשמחה.
אני חושבת שפשוט לוקח זמן לאסימון שלהם ליפול עד שהם מבינים שזה גם אוכל. אגב נתתי תמ"ל ולא שאוב, כי הרעיון היה להקל עלי קצת. עוד דבר שאולי עזר (אבל לכי תדעי מה באמת עובד עליהם) היה שהתחלתי לתת לו קצת ירקות מבושלים, אז אולי זה גם עזר לו להבין שיש עוד דרכים לקבל אוכל.
שיהיה בהצלחה!!! אני מבינה מה עובר עליך... אם תרצי עוד פרטים תכתבי לי למייל.
קרן.
|
תוכן התגובה:
|