|
5/5/2003 19:26
|
הללי
|
מאת:
|
|
אוי גילי, איזה נושא...
|
כותרת:
|
השאלה הזאת מטרידה אותי עוד הרבה לפני שהיו לי ילדים. אני חושבת שזה התחיל כשאני בעצמי הייתי בבי"ס והבנתי כמה המערכת הזאת לא מתאימה לצורה שבה אני רואה חינוך..השכלה...תמיכה...שמירה על הסקרנות הטבעית ועידודה וכו'. מצד שני, אני רואה את התפקיד העיקרי שלי כהורה להכין את הילדים שלי לחיים עצמאיים ולהשתלבות מקסימאלית בחברה. כמובן שאני לא מדברת על קונפורמיות אלא על ניצול הפוטנציאל שלהם כחיות חברתיות והיכולת שלהם להתמודד עם החברה שלנו. והדגש הוא על 'שלנו'. ולכן גם אני מתלבטת. כי החברה שלנו היא חברה תחרותית. כי החברה שלנו לוקה בחוסר תמיכה ופירגון. כי החברה שלנו נוטה לאגואיסטיות/אגוצנטריות וחוסר כבוד לזולת. ועוד ועוד. ובחברה הזאת הילדים שלי יצטרכו להשתלב, בין אם אני רוצה את זה ובין אם לא. אז איך מקנים להם את הכלים להתמודדות הזאת? האם ע"י הסתגרות? האם ע"י חשיפה? כרגע (וברור לי שזה ישתנה עוד מליון פעמים) אני מעדיפה את הביניים. כלומר- כן לתת להם להתמודד עם כל מה שבני גילם מתמודדים, ומצד שני לתת להם בסיס מעבר למערכת החינוך הרגילה. מבחינתי זה אומר- טיול מסביב לעולם לדעתי, ילמד אותם הרבה יותר משנה של בית ספר. משחקי שח-מט יכולים להקנות להם יכולות חשיבה הרבה מעבר למבחנים בחשבון. והאהבה שלנו, שאינה מותנית בציונים או במקום ראשון בתחרות יכולה לתת את הביטחון ביכולתם למרות השיטה שאני ממש לא רוצה להגיד מה אני חושבת עליה...
דרך אגב- מצפה רמון ????????????????.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|