אם הבנתי נכון את מה שקראתי (לא זוכרת איפה), בניתוח קיסרי אין ברירה אלא לנתק את חבל הטבור מיד, כי בגלל המיקום של התינוק ביחס לרחם (לא לגמרי ברור לי, כי גם בלידה נרתיקית אידאלית התינוק מונח על בטן האם, מעל השיליה) יש סכנה שיותר דם ישאר בשיליה דווקא, במקום אצל התינוק, ואז הסכנה לאנמיה יותר גדולה.
בלידה נרתיקית, יש כאלו שבכלל אינם מנתקים את חבל הטבור (נקרא לידת לוטוס) ושומרים על השיליה עד שחבל הטבור מתייבש ונופל לבד (מן הסתם, ככה היה לפני שהיה ציוד חיתוך סטרילי).
בלידה שלי, חיכיתי עוד דקות ארוכות אחרי שהוא הפסיק לפעום, וגם אז, המיילדת חתכה רחוק מהגוף, ורק כשעתיים-שלוש אח"כ, ממש לפני שהיא הלכה, היא חתכה קרוב יותר לגוף. הייתי מחכה עוד, אבל היה לי קר ורציתי לצאת מהבריכה, אך השיליה עוד לא יצאה ופחדתי לעשות זאת כשהתינוק עלי.
|
תוכן התגובה:
|