כשחיברתי את המאמר, חשבתי שגיליתי את אמריקה. זהב נוזלי בקצה החבל שנזרק לפח. בזמנו, לא ידעתי, או שמא הדחקתי את עניין החיתוך המוקדם. לא חשבתי שלוקחים משהו מהתינוק אלא רק מהשליה. חשיבותו של החומר הגנטי כפוטנציאלי לריפוי עתידי האפילה בעיני על הכל, והאמת כאמור שלא כל כך היה מה להאפיל. במהלך הלידה די שמחתי שהערכה נשארה חתומה, לאחר שהבנתי שצריך לקחת את הנוזל מחבל טבור פועם, כלומר מהתינוק. אני מכה על חטא. ההשתלשלות הפיזיולוגיה הנקיה - אין לה תחליף, כנראה, ומוטב שנבין שהרפואה השמרנית ביותר היא זו שאינה מתערבת. האם אפשר לשלב בינתיים את הטקסט שלך במאמר המקורי?
|
תוכן התגובה:
|