זו ממש לא הכוונה.
אני מצטערת אם זה קרה.
אני בטוחה שהכוונה היתה טובה; לעזור, או לפחות להדגיש את החשיבות.
אנונימוס, גם אני חושבת שאמא שפויה ורגועה יותר חשובה מההנקה כמוטו, אבל לפי הניסיון המצומצם שלי, ולפי קריאה של דברי מנוסים יותר, בערך ב99% מהמקרים אפשר להגיע לשני ההישגים. הבעיה היא שהנקה היא לא דבר פשוט כמו שהוא נראה, יכולות להיות בעיות טכניות שונות, והעובדה שצריך להתחיל ללמוד את זה בנקודה שהיא כל כך קשה רגשית, עמוסת הורמונים ודואבת באופן כללי - לא מקילה על העניין.
אני זוכרת בבירור את שבוע ההנקה הראשון שלי, אחרי ניתוח, בתנאים פיזיים קשים בבית החולים ובלי שום עזרה מקצועית. שום דבר חוץ מעקשנות פנאטית לא עמדו לצידי. אני זוכרת את מחוג השניות בשעון שעל קיר יחידת המעבר זז משניה לשניה במשך נצח. עוד דקה, עוד דקה, עוד דקה. 20 דקות של כאבי תופת בפטמות הפצועות עד זב דם, בצלקת טריה בבטן ובנשמה, ברחם שמתכווץ בלי רחמים. 23 חודשי הנקה אחר כך, אני יכולה לספר שההנקה היא אחת החוויות הכי יפות בחיי. אחרי השבוע המסוייט ההוא, כשסוף סוף קיבלתי עזרה והחלמתי, נהניתי בלי גבול מהקשר המיוחד שההנקה העניקה לי עם ביתי. יש לה חיוך מיוחד, שהיא מחייכת עם הציצי בפה ומסתכלת לי בעיניים...
אם הייתי מוותרת, הייתי מחסירה חוויה מדהימה.
אני לא מאמינה שנשים צריכות לעבור סבל כמו שאני עברתי, וכך רוב המשתתפות בפורום הזה. חלק גדול מאתנו הלך עם האמונה הזו צעד אחד קדימה, ובזכות ענבל ל, עברנו הכשרת "תומכות הנקה" כדי שנוכל לסייע בהתנדבות לנשים אחרות להצליח להיניק ולהנות מהנקה כבר מתחילתה. אנחנו עושות את זה בהתנדבות, ומתוך אמונה בכך שהנקה חשובה לתינוק, לאמא, לכולנו.
חבל לי שאשתו של עידן לא הצליחה להעזר באחת מאתנו, או ביועצת הנקה מוסמכת, או שהעזרה הגיעה מאוחר מדי. אני משוכנעת שהדברים שנכתבו כאן נכתבו במטרה לנסות לשכנע לניסיון נוסף, ולא כדי להעליב או לפגוע.
חבל שכך יצא.
עדה
|
תוכן התגובה:
|
