היי יעל!
יש לי חברה שמה שהכי כיף לי איתה (פרט לזה שאני מתה עליה), זה שהיא אף פעם לא נעלבת כשאני לא מתקשרת. וגם אני כמובן לא נעלבת (כי גם אני ככה לפעמים). ואז יכולות להיות תקופות שנדבר פעם בכמה חודשים. ותקופות אחרות שנדבר פעם בכמה ימים, ונפגש כל פעם שאפשר. וזה נורא כיף לי שהיא לא נעלבת ממני אף פעם. ואם לא דברנו הרבה זמן, השיחה לא מתחילה ב"למה לא התקשרנו" אלא בכמה אנחנו שמחות לדבר, ומתחילות להשלים את כל הפערים. אני לא יודעת למה לפעמים אני לא מתקשרת. סתם כי לפעמים אני עסוקה, או בתקופה מסוימת מקדישה יותר זמן לחברה אחרת. קורה לי גם שאני חושבת עליה, או על חברה אחרת, אבל לא בא לי לדבר. אני בשקט שלי, מבשלת, מבלה עם סתיו, או פשוט עייפה - ולא בא לי להתקשר. וזה לא כי אני לא אוהבת אותה. יש לי עוד חברות כאלה, ולמעשה אלו החברות היחידות שיש לי (כשאני חושבת על זה), שלא נעלבות אם אני לא מתקשרת. וכמובן, אין אצלי שום חשבון - אני מתקשרת כשבא לי, גם אם אני הייתי זו שהתקשרה בכל הפעמים האחרונות. אני אפילו לא שמה לב מי מתקשר ומי בא. למשל, כשאני הייתי בהריון, וחברה שלי היתה עם תינוקת. תמיד רק אני באתי. נסעתי שעה בערך לכל כוון, כל פעם, לפעמים פעמיים בשבוע. תמיד רק אני באתי. ככה, כי היה לי זמן והתאים לי לראות אותה (ואת התינוקת המקסימה שלה) - ולה היה סיפור לצאת מהבית.
מסקנה שלי - אם זה מתאים לך - עזבי את החשבונות וגם את הסימטריה. לא צריך סימטריה תמיד בחיים. אולי את זו שמתקשרת, אבל היא זו שמכינה לך אוכל טעים כשאת מגיעה? (סתם דוגמא). אם את אוהבת אותה והיא אותך, לכי על זה.
|
תוכן התגובה:
|
