היי אנג'ל,
מכיון שדעותי סובלות מחוסר פופולריות מוחלט - כבר אין לי מה להפסיד. מכיון שאני מגדלת בת רגועה ומאושרת, שלמעשה מפתיעה את כל הסובבים בכמה שהיא מרוצה, אני חושבת שבטח חלק ממה שאני עושה ממש טוב.
אז אולי בכל זאת תוכלי לקחת משהו מדברי.
אני בעד להניק כשהתינוק רעב, ולא במקרים אחרים (לא הרגעה, לא פינוק, לא ניחום). אני מניחה שאת כבר מכירה אותי מהפורום, ויודעת שלא מדובר בעצלנות - סתיו (חצי שנה) על הידיים כמה שהיא רוצה (כפינוק, הרגעה, ניחום או איך שרוצים לקרוא לזה). לדעתי יצור חי לא אמור לאכול כל הזמן - אלא כשהוא רוצה.
עכשיו, השאלה מתי הוא רוצה?
אז נכון, כשהתינוק קטן מאוד אי אפשר לדעת מתי הוא רוצה לאכול, ואולי הוא רוצה לאכול כל הזמן. ויתכן שאתם בשלב הזה, בהחלט יתכן. אבל מתישהו, התינוק מתחיל לפתוח מרווחים בעצמו (אצלנו חד משמעית השתכנעתי שלסתיו יש מרווחים משלה - בגיל ארבעה שבועות). ואז התחלתי לא להאכיל אותה בכל פעם שהיא קיטרה. מה כן עשיתי? ניסיתי להבחין אם היא רעבה. אצלנו השיטה היתה לגעת לה במרכז השפה העליונה, ואם היא פתחה את הפה ענק והזיזה את הראש בהתלהבות מצד לצד - ידעתי שהיא רעבה. אם היא סתם פתחה את הפה קצת, "כאילו עושה טובה" - ידעתי שהיא לא רעבה. אולי תהיה רעבה בעוד עשר דקות - אבל עכשיו היא לא. ואז מה עשיתי? אישית החזקתי אותה בשלווה בזרועותי, ונתתי לה לבכות - כפורקן מתח. זה היה קשה לי פעם אחת, ומאז שראיתי כמה טוב זה עושה לה - כמה היא רגועה, עירנית (או ישנה בשלווה) ושמחה אח"כ - היה לי די קל (ובדקתי כל עשר דקות בערך, שמא היא רעבה שוב). אני לא מאמינה בהרגעה, אלא בפורקן מתח. אבל את לא חייבת לעשות את זה. את יכולה להרגיע - בכל דרך שאת חושבת לנכון. אצבע - שלך או שלה (סתיו מוצצת אצבע בכיף מגיל שלושה חודשים), נענוע או כל שיטה אחרת - אבל לא להאכיל - אם היא לא רעבה.
יתכן שזה יחולל שיפור עצום (שוב - יתכן שזה מוקדם! חכי עד שאת משוכנעת שאת יודעת מתי הוא רעב, ויש לו מרווחים משל עצמו). חברה שלי היתה מניקה על כל בכי - והתינוקת שלה מאוד סבלה מגרעפסים ופליטות. וברגע שהיא התחילה לנסות לדעת אם התינוקת רעבה או עייפה (לפי ה"לוחשת" - שאני לא מסכימה איתה בשום דבר כמעט - פרט לעיקרון הזה) - הכל השתפר פלאים. הרבה פחות גרעפסים ופליטות. היא התחילה לעשות מעגל כזה: אוכל, פעילות, שינה. ואז - הבכי הראשון מקושר לרעב. מניקים. אח"כ משחקים (אולי מעט מאוד - תלוי בגיל. בגיל שלכם אולי החלפת חיתול זו כל הפעילות שהתינוק יכול לעמוד בה). אח"כ הבכי הבא מפורש כעייפות, ומניחים את התינוק לישון (אצלי: ידיים ללא נדנוד וללא הנקה. אצל הלוחשת: במיטה כשהאם נמצאת ליד).
זהו, יכול להיות שזה גם יגרום לתינוק לישון יותר טוב - יהיה יותר שבע (ארוחות גדולות יותר) ויותר רגוע (ללא האכלת יתר). סביר להניח שאם תמשיכי כך תגיעו להפרשים יפים של לפחות שלוש שעות - בהתאם לרצון התינוק. אני מדגישה שאני לא מנסה להרעיב תינוק רעב, אלא באמת לקבוע מתי הוא רעב, ולא להאכיל כאופציה ראשונה בכל פעם.
לגבי שינה משותפת - גם אצלנו, עד גיל חודשיים סתיו בקושי ירדה מהידיים. היתה ישנה הכי טוב עלי (עד היום). אז התפשרתי, על כמה שינה משותפת שאני יכולה: ביום יחד (בכורסת טלויזיה גדולה) ובלילה בנפרד (כדי שאני אישן טוב לפחות בלילה). ועד היום ביום אנחנו ישנות יחד (וישנות נפלא, לפעמים ארבע חמש "שינות" של בין חצי שעה לשעתיים), ובלילה בנפרד. ואם מתעוררת בלילה לא לאוכל (מעט זמן אחרי ההתעוררות הקודמת - מניחה שלא רעבה) - עוברת אלי למיטה וממשיכות ביחד. אבל זה קורה מעט מאוד.
אה, יש לי עוד משהו לומר. לגבי פתיחת פה. אחרי שיועצת הנקה היתה אצלי כמה פעמים, הגעתי למסקנה שאחרי שאני יודעת מהי התנוחה הנכונה בשבילנו, כל מה שאני צריכה זה באמת להתעקש לחבר אותה נכון לשד. באמת לחכות שהיא תפתח פה גדול (גם אם היא חסרת סבלנות), ובאמת לקרב את הראש שלה ולא את השד. וכל פעם התאמנתי, עד שהשתפרתי. ואם פה ושם חיברתי "ברשלנות" וזה לא היה ממש טוב - לא כעסתי על עצמי, אלא הבטחתי לעצמי בפעם הבאה כן לעשות את זה טוב. דרך אגב, אם אין אופציה שיועצת תבוא הביתה, אולי תוכלי לקחת טקסי ולצאת אליה. אני יודעת שזה קשה בגיל הזה, אבל אני יצאתי לרופא בגיל הזה בערך (בלי סתיו, השארתי אותה עם חלב שאוב ואם היתה רעבה היו אמורים להאכיל אותה במזרק לפה). אז אולי בכל זאת שווה, רק שתראה את האחיזה שלך ותרגיע אותך שהכל בסדר.
מקווה שתרמתי משהו.
ואחרון חביב - נא לזכור - אתם בשיא הקושי. שום דבר לא ישאר רע כמו שזה עכשיו, ליותר מכמה שבועות.
|
תוכן התגובה:
|
