|
17/6/2003 14:18
|
אני
|
מאת:
|
|
רחל היקרה, אתמול בלילה קראתי את ההודעה שלך פה ורציתי לאמר לך תודה
|
כותרת:
|
כל תקופת ההריון הייתי מלאת חששות לבעלי שרוכב על אופנוע הייתי בטוחה שההורמונים משתוללים אצלי ונהייתי רגישה "אובר" ילדתי בלידה קלה ונפלאה - שום טראומה החששות המשיכו והתגברו ראיתי בדימיוני דברים נוראיים ללא הפסקה וזה רק התגבר והתגבר התמודדתי עם זה לבד עם עצמי ולא שיתפתי אף אחד אתמול (לפני קריאת ההודעה) זה כבר היה מוגזם התחלתי לפחד שהנבואה תגשים את עצמה לא הבנתי למה? למה לי אחד האנשים הפחות מתוסבכים שאני מכירה יש את הדימונות הנוראיים האלו של מות בעלי.... אהובי. אתמול חזרנו מחתונה ב 3 בלילה בערך לא הייתי עייפה וכהרגלי נכנסתי לפה ראיתי את הודעתך והזדעזעתי. הסתכלתי עליו ואמרתי לו (לאחר כמה ניסיונות) שנדמה לי שאני צריכה פסיכולוג (בחיים לא חשבתי שאצטרך...) כי אלו המחשבות שעוברות לי בראש ללא הרף... אחרי מס' שניות הוא הבין - הזדהה והבטיח שהוא לא הולך לאף מקום (איך אפשר להבטיח דבר כזה????) והסכים איתי לגבי הפסיכולוג אבן ענקית ירדה לי מהלב עם אמירת הבעיה בקול רם ועם שיתופו של בעלי בנושא לולא ראיתי את הודעתך מי יודע עד מתי הייתי נסחבת עם הפחדים שלי.... שולחת לך כח וחיבוק גדול גדול אע"פ שאנחנו לא מכירות. היי חזקה ותודה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|