|
2/7/2003 17:16
|
אורלי של ליאור
|
מאת:
|
|
ללירון וענת
|
כותרת:
|
רק עצם הידיעה שמישהי שאיכפת לה ועברה את זה פעם "נמצאת שם בשבילי" מעודדת. שעה-שעתיים ביום בשבוע הראשון נראה לי מספיק ולזרום לפי הצורך. כמובן להיות זמינה בטלפון לשאלות. אני חושבת שעצם הידיעה שהדולה תגיע היום מרגיעה ומשך הזמן פחות חשוב. אבל שוב זה תלוי ביולדת ובאיך שהיא מסתדרת. דברים שנראים לי חשובים - תמיכה נפשית כמובן. לתת לגיטימציה לכאב,לעייפות,לקושי ולבכי (שלבעל שלי למשל היה מאוד קשה ומלחיץ לקבל למרות שהכנתי אותו לזה שזה יגיע). תמיכה מסוימת בהנקה,לראות שזה הולך טוב בלי כאבים והכי חשוב לבדוק שאין גודש (אצלי חמותי היתה ביום הראשון שהיינו בבית ואימי ביום השני ואיך שהיא ראתה ונגעה בשד השמאלי שלי היא הכניסה אותי לטוש,הראתה לי איך ל"סחוט" ואח"כ הושיבה אותי עם המשאבה עד שהכל יצא,אוף איזו הקלה זו היתה...) במידת הצורך לקשר ליועצת. לראות שיש אוכל ופירות בבית. אני לא חושבת שקניות זה תפקיד הדולה אבל אם יש בעיה אפשר לעזור בלארגן משלוח... כשאת נמצאת תציעי ליולדת לקחת קצת זמן לטפל בעצמה בזמן שאת משגיחה על הפיצי... מקלחת טובה וארוכה + מריחת קרם גוף או משהו דומה יכולים לעשות פלאים להרגשה הכללית ולמורל... ועוד שאלה ללירון - האם דולה "פוסט" זה תפקיד בפני עצמו או עוד חלק מתפקיד הדולה לאחר שליוותה את הלידה?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|