קודם כל חיבוק גדול מגיע לך, כי את באמת מקסימה. גם אני מצאתי עצמי במחשבות רבות על "הבשורה" ומתוסכלת מאד שיש נשים שנחתכות פשוט כי אינן יודעות שניתן ללדת ולהישאר שלמה, שיש נשים שאינן מיניקות מבורות ולא מבחירה, שיש נשים שעושות בדיקות בהריון כי הרופא אמר, בלי ללמוד את החומר ובלי לקחת אחריות - בקיצור, מבינה אותך מאד, אני חושבת. ולפעמים, באמת, כל מה שצריך זה מקום לשים את עצמנו בו, כמו שאנחנו - ראי "מי הזיז את השבט שלי"...
אני מוצאת שקודם כל, ככה זה כשעושים דוקטורט על כל דבר בחיים... ההריון, הלידה, ההנקה, ההורות... איט קמס וויז דה טריטורי...
אני מצאתי את עצמי בכמה מקומות עם הנושא הזה - מסתבר שאני גם מיני-מרכז-מידע, גם דולה בטרם עת, גם וגם...:-) נשים מצלצלות אליי עם שאלות כגון "הפנו אותי אלייך (היא לא זוכרת מי...) - איפה ניתן ללמוד בארץ להיות מדריכת הכנה ללידה ?", או "שמעתי שאת יכולה לעזור לי - אני מחפשת דולה פוסט פרטום לחברה שלי שילדה באיזור X..." או "אפשר לקבל ממך המלצה על קורס הכנה ללידה באיזור Y ?..." - ואני עונה כמיטב יכולתי, בדרך כלל עושה כמה טלפונים, בירורים, חיפושים והתייעצויות, כדי לתת תשובה אמינה וטובה שתעזור באמת למי שפנתה אליי. אני עושה את זה כי אני יכולה, עד כדי כך פשוט.
גם בנושא של ליווי לידות, מצאתי את עצמי עם יולדת בספטמבר ויולדת בדצמבר, אחת עובדת שלי בעבר ואחת בהווה... וכל אחת אחרת, כמובן. אחת לידה שלישית, לא מעניין אותה כלום חוץ משלא יחתכו אותה, ולכן הגדרנו זאת כמטרה שלנו ללידה, היא הדבר הכי רחוק שיש מלידה טבעית... או אולי בעצם היולדת השניה היא הדבר הכי רחוק מלידה טבעית... "אני רוצה לבוא ושייַלדו אותי !" ואני אצטרך למצוא בלבי את היכולת לתמוך בהן, כל אחת למען מה שהיא רוצה, אפילו שזה כל כך רחוק ממה שאני רציתי... נסיון מעניין בשבילי... כי להיות עם השבט שלי זה הכי קל, לא ?
הרצון שלך להגיע עם הידע לנשים שאין להן אותו הוא מקסים ואני מאד מכירה ומזדהה, שיתפתי אותך בכל זה כדי לתת לך נקודות למחשבה על יכולת קבלה של השונה, על הכלה של הבחירה הלא-מקובלת-עלינו, ההפוכה משלנו לעיתים...
|
תוכן התגובה:
|
