אני ממש לא יודעת איך להגיב על מה שסיפרת פה. ממש עוברת בי חלחלה. אני רק רוצה לספר שלעולם, כאשר אני נכנסת לצומת, אני בודקת גם את המסלול של אלה שאמורים לעצור באדום. לצערי בסביבתי יש כמה צמתים שלעיתים קרובות מתרחשים בהם תאונות כאלה,
היום הלכנו לשחרר את הרכב מהמשטרה. התעקשתי להכנס ולראות אותו שוב. לא להאמין. אם טל היתה, חלילה נמצאת גם ברכב (בסה"כ הייתי בדרך לקחת אותה מהגן) לא היו נשארות לה רגליים. (מזעזע אותי לכתוב את זה), מי שראה את הרכב, צקצק בלשונו ולא ממש ידע מה לומר. טוב, כבד לי מדי עכשיו להמשיך ולדבר על זה. אני הולכת לישון.
תהיו בריאות יקירתי, מישהו או משהו אוהב אתכן מאוד ושמר עליכן (אולי אני (-;)
נירה.
נ.ב. סליחה שהדיון עשה תפנית, מיכל של אייל, אני מקווה שקיבלת מענה לשאלתך.
|
תוכן התגובה:
|