אסירת תודה על הקליפות הזאת. מרגישה שקיבלתי מתנה מיוחדת, אני בטוחה שכך גם את מרגישה, ולא מצטערת לשניה למרות ובגלל גם יחד, העוצמות המטלטלות... כאילו נבחרתי ע"י כח מדהים, נדיב ואוהב, להיות אמא, ולהנות בצורה הזו ולא אחרת, ממתנת חיי וחייו. מבריאותו, וחיוכיו ומרגשותיו לטוב ולרע, וגם מאלה שלי, שלפעמים הם רעים מאד מאד... איזו ברכה מיוחדת ואמיתית מכל. לא מעוניינת לחוות עבר או עתיד, לא נבהלת, רק מתענגת עוד ועוד מהאמת הצרופה שהוא מציג לפני כל יום וכל רגע שהוא אוחז בכפותיו את לחיי, מקרב את פני לשלו, ומחייך לי לתוך העיניים, ללב, לנשמה...מרעיד בי כל נים ונים...כל מילה מיותרת. אלוהים, אמא טבע, רחם אהוב, אישי הנדיר והשותף לכל, יוניברס מתוק, בריאה, מה שלא יהיה...תודה כל כך צנועה ואמיתית ממני על היות אמא. ... אין לי מושג בזן.. אבל יש לי הרגשה שהנושא לא זר לי. ממש כמו שכתבת- כאילו כל החיים וכל ההתנסויות וכל ההווה הוביל ומוביל לזה.
בדיוק כמו שכתבת, הוא מזכיר מה חשוב באמת, מה זה להחמיץ רגע, לא לומר את הרגש, להיות אמיתי וישיר, לאהוב בכל הגוף והנפשבקיצור- חבל על הזמן ממזמן.
|
תוכן התגובה:
|
