יחסית לנקודת הפתיחה שלכם...
בדיוק מהקטע הזה אני חוששת כל כך. אני יודעת שאם עכשיו יחתכו לא אוכל להתווכח במקרה הבא. אצלינו מראש החלטתי על אי-לחימה בנושא הזה. גם ככה יש לי מספיק מערכות אחרות לנצח (את ההורים שלי חמותי וגיסי עם הגנים המושלמים). החלטתי שיש כמה דברים שחשובים לי יותר כרגע (ושגם הם בלתי הפיכים) כמו למשל איך ללדת ואיפה ללדת מי ילווה אותי ומתי יבואו לראות את זיו פני (להבדיל מביקורים לא צפויים ומתואמים שיקבלו מקלחת צוננת באמצע החורף).
לכל אלה יש מספיק דעות של "יודעי כל" "מנוסים" "חכמים" ו"טובי לב" שבהם (למרות הערכתי לחלקם) אני נלחמת (אם ישירות ואם בעורמה). בנושא הזה אני מקווה שהם יבינו שזה בניגוד לרצוני ולאמונתי (ותאמינו לי שהם יודעים...) ושהמחיר על כיפוף היד שלי יגיע יום אחד (גם את הנוהל הזה רובם כבר מכירים מקרוב). מה אגיד לך דלית, מקווה שהאיש שלי יבין שההמשך המתבקש לחתונה שיוויונית כ"כ כמו שערכנו, להסכם הממון שנחתם באומץ בלי עיקומי פרצוף מראש, הוא אי חיתוך ועמידה איתנה מול החברה בה אנחנו חיים.
|
תוכן התגובה:
|