מדברים כחברים ולא כאויבים. הדברים שאת מתארת מאוד מוכרים. גם אצלי ואצל בעלי אני הייתי משוכנעת שהברית לא מקובלת עלי ולו היו המון פחדים (לא אלו שאת מתארת אלא בקטע החברתי). גם אני כל פעם שעלה הנושא בכיתי ללא שליטה כי במוחי דמיינתי את עצמנו עושים לבן ברית וזה זעזע אותי והדמעות פשוט זרמו בלי שליטה (טוב, גם הייתי בהריון - תקופה אמוציונאלית ביותר...). בכל מקרה, הדפסתי לו ושלחתי לו המון מאמרים בנושא וניסיתי לפנות אל ההגיון שלו ואל לבו הרחום וזה עבד. לא מלנו את בננו ושנינו מאוד מאושרים עם ההחלטה (גם המשפחות קיבלו את זה). אני לא אומר שאין לנו חששות בצד החברתי אבל עד היום בכל מקום שהיינו הופתענו לטובה!!! :-)
מאחלת לכם שיחות רגועות, הריון קל ולידה קלה ובריאה. תמשיכו לדבר כחברים ומקווה שהוא יראה לבסוף את הדברים כמוך.
שירלי.
|
תוכן התגובה:
|