לכל החלטה שונה מה"נורמאל" מה"מקובל" יש מחיר.
בזמנו (בדיוק לפני 3 שנים) כשנישאנו רפורמית היו רבים שהרימו גבה וניסו להפחיד אותנו שלא ללכת בדרך בה בחרנו בטענות שונות: הילדים יהיו ממזרים, לא יחתנו אותם (יענו "פסולי חיתון"), יהיו לנו צרות אם נתגרש ועוד המצאות רבות שונות ומגוונות.
מה אגיד לכם... ידע הוא כוח. אחרי סמינר כלולות (ב"מדרשה" ב"אורנים"), שתי פגישות עם עו"ד וניסוח חוזה ממון מקיף (על תקן תעודת ביטוח) טיסה לקפריסין ופגישה עם הרב שחיתן אותנו, אי אפשר היה להזיז אותנו. זה היה בלתי אפשרי לשכנע וכשהגיעו האיומים ("אני לא אבוא...") אז פשוט אמרנו שמבחינתנו אנחנו יכולים להסתפק בהסכם ממון ושבעתיד אחשב כאם חד-הורית (מה שגורם לסביבה להרים 2 גבות במקום אחת) ככה אני אקבל משכנתא טובה יותר ועזרה סוציאלית לכל ימי חיי :).
כיום (לפחות כך קראתי השבוע) כמות האנשים הנישאים אזרחית מגיע לכ7000 בשנה ועולה מידי שנה ב 30%!!!!
כיום מי שנתקל בכתובה שלנו שניסחנו יחד ושהשקענו זמן רב בעיצובה וצביעתה לרוב מתפעל (ולא מתפלץ)... חלק מהאורחים בחתונה שלנו הביעו חוסר נוחות עם הטקס, אבל חלק אחר טען שבדיוק אירוע כזה גם הם רוצים (רק שלהם בחלק מהמקרים לא היה את האומץ להתמודד עם "מה יגידו").
אם כל מי שמאמין שחיתוך איברי מין (זכרי או נקבי) הוא מיותר יוותר על הטקס האומלל הזה אני מניחה שילדים נימולים יהיו "חריגים" תוך פרק זמן קצרצר... אני לא מוצאת סיבה אמיתית ל"חיתוך" אני לא חוששת מהסביבה שלי (להפך, שהם יחששו ממני...), אבל אני לא לבד... יש לי שותף שחושב אחרת. מה אגיד לכם עד תאריך הלידה אני מקווה שהוא ישתכנע שזה אווילי ומיותר.
|
תוכן התגובה:
|
