|
6/8/2003 08:52
|
תמי
|
מאת:
|
|
חמודה שלי,
|
כותרת:
|
לא קוראת את כל התשובות, רוצה רק להגיד לך, שאני חושבת שאת עושה נכון. את נותנת ממך לאנשים שאת אוהבת. את משקיעה מאמץ עילאי, אבל יודעת שזה ייגמר תוך שבוע. גם הם מתאמצים כשהם עוזרים לך (עם טליה ובכלל), לא? לא חשוב. זה לא העניין. העניין הוא שהורים ומשפחה תמיד יהיו הבית, בדיוק כמו שכתבת. את איתם כבר המון שנים, הם גידלו אותך, ראו אותך מתבגרת, ניסו להיות הכי הכי בשבילך (גם אם טעו). כמו שאני רואה את זה? הלוואי שמיה תהיה אליי כמו שאת להורייך ולמשפחתך. אני גדלתי להאמין שאין כמו משפחה- הורים ואחים, בעולם. נכון, יש לך עכשיו משפחה חדשה, את כולך מוקדשת לה, וזה נפלא ונכון בעיניי, אבל את ממשיכה להוקיר את המשפחה ממנה באת, וזה חשוב מאוד. איפה כן הייתי מתקנת? הייתי מבקשת מההורים שיכינו מראש את אחותך (השניה) בבקשה לעזור. את מדהימה ומקסימה, ואני ממש לא חושבת שאת נותנת לגבולות להחצות, אם כי את זה רק את יודעת. אוהבת, תמי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|