לפי דעתי הלא מומחית, קודם כל תירגעי, בעלך לא אשם בכלום אלה הוריו והוא כנראה לא רואה אותם בעיניים שאת רואה (בעיניו התנהגותם נורמלית).
האם חמך נמצא ברוב שעות היום בבית עם חמתך? אם כן, תסבירי בעדינות לחמותך (עדיף שזה יבוא ממך ולא מבעלך) שאת רוצה שירדן יהיה אצל מטפלת בשלב הזה כדי למנוע ויכוחים עם חמך. אם חמך לא בבית ברוב שעות היום ונמצא רק כשאת מגיעה אז אולי ירדן כן יכול להיות אצל חמותך (ואני זוכרת את הודעתך הנסערת מלפני כמה ימים - בכל אופן כתבת שאת רוצה להכניס אותו לגן עוד מעט) שרוצה עכשיו חיזוקים כשאביה נפטר ואולי היא תרעיף על ירדן את האהבה הרצויה לו.
לגבי התמ"ל - תשמחי שהוא מקבל את זה באהבה ולפחות תהיי שקטה בעבודה כשתדעי שהילד לא יישאר רעב וכשתחזרי מהעבודה תמשיכי להניק אותו.
לגבי העבודה - כולנו עוברות את זה, הימים הראשונים קשים מאוד והגעגועים הורסים, אבל לאט לאט מסגלים סדר יום ואיזה כיף זה לחזור מהעבודה ולראות שהקטן גם התגעגע ואז כל צרות היום עוברות ומתחילים ביום עבודה חדש - בבית.
רונהל'ה, לפי דעתי השד איננו כל כך נורא ואת ואישך לא צריכים לריב בגלל זה אלא לזרום אחד עם השני.
שיהיה בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|
