רויטל. חשוב מאד כשאת חוזרת מביה"ח שמישהו אחר יכניס את הזעטוטה הביתה בעוד את תתפני ללטף את הכלבה ולפנק אותה קצת, על מנת שלא תפתח רגשי טינה כלפי הילדה. לי יש כלב זאב מעורב עם לברדור (גובה בינוני) וכשתום בני היה ממש פיצי (מספר ימים מועט), הייתי סוגרת את כף ידו בתוך ידי, משאירה חור קטן ומקרבת לאף של הכלב על מנת שיריח אותו וילקק אותו (לא קורה לילד שוב דבר מקצת רוק של כלבים שכבר הוכח שהוא יותר נקי מהרוק שלנו).
יש לוודא שהכלבה לא תקפוץ על המיטה. אנחנו נתנו לכלב להתקרב למיטה של התינוק, להכניס את האף דרך הסורגים ולרחרח. אך כשהוא ניסה לקפוץ על המיטה, הוא קיבל משיכה אחורה ברצועה וצעקה לתוך האוזן. פעמיים שלוש כאלו והוא הבין מה מותר ומה אסור. לעומת זאת, על ליקוק (נשיקה בשמנו) הוא קיבל חיזוק חיובי "כלב טוב", פינוקים ואפילו ממתק.
נכון להיום, הילד בן שנה ושלושה חודשים, מת על הכלב, רודף אחריו בכל הבית, בעוד ה"גורילה" בורחת ממנו. כבר קרה שהילד משך לכלב בשיער והוא מלבד ליילל שנציל אותו, לא עשה לו דבר רע.
מדהים לראות איך הילד נותן לכלב אוכל מהצלחת שלו, וזה לוקח בעדינות.
ושיא השיאים היה כשבעלי היה במילואים והתינוק (אז בערך בין 4 חודשים) בכה בלילה ולא שמעתי (העייפות מכריעה גם אמהות מאד מסורות ואוהבות...) - הכלב העיר אותי (ליקק לי את הפרצוף עד שהתעוררתי).
לגבי השערות....לומדים לחיות עם זה ברמה היומית. כלומר, כל יום מנקים (תקני שואב טוב) לפני שהילד יורד לרצפה ומתחיל לזחול, ומקוים שעד למחרת הערימה שמצטברת תיכנס מתחת לספה.
ה"פצלוח" שלי בינתיים (טפו, טפו, טפו) חי בשלום עם הכלב, עם שיערותיו ועם הנשיקות שלו.
אני מאלו שמאמינים (ויש הטוענים שמחקרים הוכיחו זאת) שלגדול עם חיות מעניק לילד ביטחון עצמי רב יותר, וגם אם זה לא נכון, בטוח שזה מעניק לו עניין וכיף.
|
תוכן התגובה:
|
