בקשר להורים שלי - אצלי מה שהם אומרים נכנס באוזן אחת ויוצא מהשניה.
ואם זה לא יוצא מהשניה זה תזכורת טובה מאוד למה אני צריכה להתאמץ יותר כדי שזה ייצא מהאוזן השנייה.
בקשר לברית - זה נכון שיש פה מרכיב חברתי, כי למרות המודעות לנושא עדיין רובם המוחלט של התינוקות הזכרים נימולים, ואלה שלא הם יוצאי דופן מבחינה זו. השאלה איך ואיפה זה יתבטא ואיך החברה תתנהג אליהם.
כשהולכים לראיון עבודה למשל לא מבקשים לבדוק האם המועמד נימול או לא.
אבל זה כן נושא שיעלה עם הבחור יוצא עם מישהי והם מגיעים לידי קיום יחסי מין.
אני יכולה להבין את מי שעלה/הגיע לארץ בגיל מאוחר והחליט לבצע את הניתוח. הקליטה היא מספיק קשה, למה להוסיף משהו שיקשה עוד (גם אם זה למראית עין בלבד).
בסה"כ זה עניין של תחושת האדם עם עצמו וכמה ההתאמה החברתית הזו חשובה לו.
לגבי תינוקות, אני חושבת שההחלטה היא בידי ההורים (שני ההורים !).
באופן אישי אני מעדיפה שלא לימול (אני עדיין לא יודעת מה יש לנו, בן או בת) ואני חושבת שהחלטה כזו צריכים להשאיר לילד כשיגיע לגיל שבו הוא יכול להחליט מה הוא רוצה. אבל באם יהיה לנו בן, אני ובעלי נגיע לידי החלטה ביחד, ולאף אחד אחר לא תהיה מילה בעניין כמו שאף אחד לא יגיד לנו האם להשתמש בחיתולים מבד או חד פעמיים, או האם לתת לילדים לישון אצלנו במיטה.
אני מבטיחה לך שאני יודעת מה זה שכשהורים מתערבים בחיים של ילדיהם, יש לי דוגמאות מהורי ומהמשפחה המורחבת.
גם הוריו של בעלי אינם חפים מכל פשע בעניין אבל הם יודעים מתי לסגת כשאנחנו אומרים לא.
אביטל
|
תוכן התגובה:
|
