יש לי זוג חברים שהחליטו לא למול את בנם השני, אחרי שכן מלו את הראשון, וההחלטה היתה קשה לאב בעיקר כי היא אמרה עליו שמשהו בו 'פגום'. כלומר, אם ההחלטה שלא לעשות ברית היא הנכונה ואותי מלו, סימן שדפקו אותי ואם אני לא אמול את בני אני כאילו מכריז על זה בקול רם.
אני מבטאת את זה בצורה בוטה באופן מכוון כי אני חושבת שזה חלק גדול מהבעיה של הגברים , שהם לא תמיד מודעים לו. אבל האם צריך לפגום בגופו של תינוק ולהכאיב לו רק בגלל שאבא שלו או אפילו אחיו עברו את הטקס? האם זו הצדקה לברית מילה?
|
תוכן התגובה:
|