בהריון עם רון היינו באותו מצב. מצג עכוז וניסיון היפוך אצל ד"ר קנטי שלא צלח. אנחנו מאד באוריינטציה של לידה טבעית ומינימום התערבויות ונורא רצינו לידה ואגינלית. אפילו שקלנו לידת בית.
כיוון שהיתה ברקע גם סוכרת הריון קלה, ההריון הוגדר הריון בסיכון גבוה ולידת בית ירדה מעל הפרק. הרופא הנפלא שלנו שכנע אותנו ללכת על קיסרי מתוכנן. הסיבה שנתן היתה פשוטה - הסיכונים בעכוז וגינלי גבוהים, כנראה לא פחות מהסיכונים בקיסרי. לעומת זאת, הצוותים הרפואיים חזקים בקיסרי וחלשים היום בילוד מצגי עכוז.
בדיעבד, ההחלטה ללכת על קיסרי הצילה אותנו מטרגדיה של ממש. הסתבר שלא סתם נסיון ההיפוך לא הצליח. חבל הטבור היה מלופף סביב הצוואר שלוש וחצי פעמים ופשוט לא נשאר מספיק חבל כדי לאפשר לעובר להתהפך. אם חלילה היינו הולכים על לידה ואגינלית, היינו עלולים להקלע למצב ממנו חוששים בלידת עכוז וגינלית - חבל הטבור כבר בחוץ ומחוץ והראש עדיין בפנים והילוד נשאר בלי אספקת חמצן.
בהמשך הסתבר גם שהיה סיבוך נדיר של שיליה חודרנית - כך שגם אם היתה לידה ואגינלית מוצלחת, הייתי מגיעה בכל מקרה לחדר הניתוח כדי להוציא את השיליה (וזה במקרה הטוב, בחמישים אחוז מהמקרים מגיעים לחדר הניתוח כדי לכרות את הרחם המדמם ולהציל את חיי היולדת).
בקיצור, בדיעבד, אני מודה לרון שלא התהפך ולרופא שלנו ששכנע אותנו ללכת על קיסרי. במקרה הספציפי שלי (והוא בהחלט לא מייצג), זה היה כל ההבדל בין לידה קלה יחסית בקיסרי לביו לידה שעלולה היתה להסתיים באסון לי ולתינוקי.
מאחלת לך ע. לידה קלה והחלמה מהירה מהניתוח!
|
תוכן התגובה:
|