ראשית-שתהייה לידה קלה ומוצלחת. כעת, תחשבי על זה (ככה אני רואה את זה בכל אופן), שיובל לא תראה את התינוקת החדשה, ופתאום את חוזרת מבית החולים ובידייך תינוקת חדשה (וכל זה עוד לפני הדברים הגדולים הנוספים שיעברו על יובל). מניסיוני, כשילדתי את רוני, החלמתי היתה מהירה וקלה במיוחד (ואין ספק שזה עזר מאוד לטובת העניין), ויום אחרי, נועם שלי, שגם היתה בת שנתיים פחות יומיים, הגיעה עם בעלי, שהודיע לי שהם מגיעים, לקחתי את רוני לתינוקייה-והם הגיעו. כמובן שזה היה מתוכנן ככה. ברגע שנועם הגיעה, חיכיתי לה לבד במיטתי (גם ככה האוירה קצת מלחיצה הרי), ואחרי שבילינו קצת ביחד, שאלתי אותה אם היא רוצה ללכת להביא את התינוקת החדשה. היא הסכימה והלכנו שלושתינו לתינוקייה והוצאתי שוב את רוני שחיכתה שם את החצי שעה הזאת. זה היה מצויין, ההדרגתיות הזו לדעתי ומניסיוני עדיפה, מאשר ה"בום" בבית, בין אם את נכנסת עם התינוקת ובין אם היא תחזור הביתה ותמצא אותך עם התינוקת החדשה.
|
תוכן התגובה:
|